"האם הייתם שולחים את הילדים שלכם לבית ספר לא ממוגן במקום שבו יש זמן התרעה אפס? שבו יש נפילות ורק אחר כך אזעקות?
הורים ממעלות והסביבה מספרים ל"קול מעלות" על החשש לשלוח את ילדיהם למסגרות החינוך אשר לא ממוגנות כמתבקש.
"לשכב על הרצפה ולשים ידיים על הראש? הם לא ילמדו בבית ספר עם זמן הרתעה אפס
בצל המלחמה, הורים רבים ביישובים הלא מפונים בקו העימות ניצבים בפני דילמה קשה עם פתיחת שנת הלימודים: האם לשלוח את ילדיהם לבתי הספר והגנים, או להותירם בבית מחשש לחייהם. שלושה הורים מספרים על מציאות מורכבת של איום מתמשך ועל חששות כבדים לשלוח את ילדיהם למסגרות החינוך אשר לא ממוגנות כמתבקש. משה, תושב מעלות ואב לשלושה ילדים, מספר שהוא החליט לא לשלוח את ילדיו לבית הספר: "יש לי שלושה ילדים – אחד בגן ושניים בבית הספר. שני הילדים שלי לומדים בבית ספר יסודי, וכיתות הלימוד שלהם ממוקמות בבניין. כאשר נשמעת אזעקה, הם יאלצו להשתטח על הרצפה ולשים ידיים על ראשם – וזו בדיחה. במעלות זמן ההתרעה הוא 0 שניות בלבד, כך שאין סיכוי להספיק להגיע למקלט שבקומת הקרקע. מעבר לכך, אומרים לנו בעיר לנסות לשמור על השגרה, אך אי אפשר לנרמל שגרת מלחמה שכוללת בומים, טילים שרואים מהמרפסת. משה מתאר מציאות קשה של פחד מתמיד כהורה, כשהוא מנסה להגן על ילדיו בכל מחיר: "בתחילת המלחמה לא שלחתי את ילדיי לבית הספר במשך שלושה חודשים. בהמשך, כשחזרו ללימודים, תפסו אותם אזעקות בבית הספר והם נכנסו לחרדות קשות. אני מוכן להפסיד ימי עבודה ולהישאר איתם בבית, כי החיים שלהם חשובים יותר מכל דבר אחר. מצד אחד, אני צריך לשמור ולהגן על ילדיי מההפקרה המתמשכת הזו, ומצד שני צריך להמשיך לעבוד כדי לדאוג להם מבחינה כלכלית. זו דילמה של הרבה הורים – האם להישאר עם הילדים בבתים ולא לשלוח אותם לבית הספר – או בלית ברירה לשלוח אותם ללימודים כי הם חייבים ל"עבוד". הילדים שלי, בני 5, 8 ו-10 בעצמם מפחדים מהמצב. ביום ראשון בבוקר, הילדים קמו לרעשי הטילים שברקע, ואחד מהם, בן ה-8, החל לבכות ואמר שהוא חושש לחזור ללימודים ולשים ידיים על הראש כי אין לאן לברוח. כך אמר, בדיוק במילים האלו, וזה עצוב שילד בן 8 אומר משפט כזה. החוסן שלנו כבר נגמר", משתף משה.
הבן הקטן ביותר, בן ה-5, שעדיין בגן הילדים, גם לא יישלח על ידי הוריו לגן: ״בגן של בני יש 35 ילדים, אך רק שתי סייעות וגננת. זה בלתי אפשרי להשתלט על כל כך הרבה ילדים – ולהוביל אותם להיכנס למרחב מוגן תוך 15 שניות בלבד. כשאתה בבית אתה בקושי מספיק להגיע לממ״ד בזמן הקצוב הזה. לכן עד כמה שאוכל, אשאר עם הילדים בבית ולא אלך לעבודה. אין לי אמון במערכות שאמורות להגן עליהם, והעובדה שבתי הספר לא עומדים בתקני פיקוד העורף רק מוסיפה לתחושת הנטישה״. רויטל, תושבת מעלות ואם לשלוש בנות בגילים 8, 14 ו-16, בחרה שלא לשלוח את בנותיה למסגרות החינוך השנה. ילדים ומלווה אחת בלבד באוטובוס – זה פשוט מצב של רולטה רוסית. אני לא מוכנה לכך, הן לא ילמדו בבית ספר עם זמן התרעה 0״. לדבריה, תושבי הצפון מרגישים מופקרים וננטשים על ידי המדינה. "החיים שלנו תחת מתקפה יומיומית, ולא קיבלנו שום תמיכה או פתרון. פינינו את עצמנו כמעט שמונה חודשים, עד שנגמר הכסף. הילדות לא היו במסגרת חינוכית, ולא הייתה שום דאגה מצד המדינה לספק פתרון הולם. הפילו את כל האחריות עלינו, ההורים. פשוט עזבו אותנו לגורלנו – חוק חינוך חובה? לתושבי הצפון הוא פשוט לא קיים״.
רויטל מדגישה את הקושי הכפול של תושבי הצפון, המתמודדים גם עם המציאות הביטחונית וגם עם חוסר התמיכה מהמדינה: כואב הלב שהבת שלי לא נמצאת במסגרת חינוך בשנים הקריטיות ביותר של כיתות א׳ וב׳״. היא נזכרת ביום ראשון האחרון, במיתקפת המנע של צה״ל על חיזבאללה, בו המשפחה נאלצה לשהות במקלט במשך כחמש שעות: ״מהחלון במטבח ראינו עננים כתומים ועשן מההפגזות, החלונות רעדו – ונאלצנו לשהות במקלט קרוב לחמש שעות. אלה החיים שלנו והמציאות ההזויה שהממשלה הובילה אותנו אליה
במועצה האזורית מטה אשר, הוחלט שאם לא ימצאו פתרונות לבעיית המיגון בחלק מבתי הספר של המועצה, הם לא ייפתחו. מורן ירחי, אם מקיבוץ כברי לילדי תיכון בכיתה י״ב, שעדיין לא יודעת אם בית הספר של בניה יפתח, שואלת בכאב: "האם הייתם שולחים את הילדים שלכם לבית ספר לא ממוגן במקום שבו יש זמן התרעה אפס? שבו יש נפילות ורק אחר כך אזעקות? זו המציאות שלנו ושל עוד הרבה משפחות שחיות בקו העימות. בסביבה שלנו ישנם אזעקות, יירוטים, טילים – רעש יומיומי של מלחמה״, תיארה.
״מה שמצופה מהילדים שלנו בזמן אזעקה הוא לשכב על הרצפה ולהגן על הראש באמצעות ידיהם. רק לפני כמה שבועות, תלמידי תיכון נאלצו באמצע מתכונת להשתטח על הרצפה למשמע האזעקות – ולאחר מספר דקות להמשיך כרגיל בבחינה. אני מרגישה שחושבים שהחיים של הילדים שלי בצפון שווים פחות מחיי ילדים אחרים״, אמרה וקראה למצוא פתרונות מיגון בבית הספר רגע לפני החזרה ללמידה: ״חייבים למגן את בתי הספר לפני שנחזיר אותם לשגרה, כי כרגע אי אפשר להתמודד עם המציאות הזו״.
