50 שנה לאסון, זיכרון כואב ופצע פתוח.

50 שנה לאסון מעלות: זיכרון כואב ופצע פתוח

28 הרוגים, בהם 22 תלמידים, וטראומה לאומית עמוקה: אסון מעלות 50 שנה אחרי

ביום רביעי, כ"ג באייר תשל"ד (15 במאי 1974), התרחש פיגוע טרור מזעזע בבית הספר "נתיב מאיר" במעלות. שלושה מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" חצו את הגבול מלבנון, רצחו אישה בדרכה ופרצו לבית הספר, שם ישנו באותה עת תלמידים מצפת שהיו בטיול שנתי.

המחבלים לקחו את התלמידים כבני ערובה, דרשו שחרור מחבלים כלואים והציבו אולטימטום. משא ומתן מתוח התנהל לאורך 26 שעות, במהלכן נהרגו 3 בני אדם. לאחר מכן, פרצו כוחות צה"ל לבניין, בפעולה צבאית כושלת שהובילה למותם של 25 בני ערובה נוספים, חייל צה"ל ושלושת המחבלים.

אירוע טראומטי ששינה את פני החברה הישראלית

אסון מעלות היה אירוע טראומטי עמוק שזיעזע את החברה הישראלית.

28 הרוגים, בהם 22 ילדים, מספר פצועים רב, וחוויה קשה של חטיפה וטבח, הותירו צלקות עמוקות בזיכרון הקולקטיבי.

האירוע עורר שאלות קשות על דרכי הפעולה של כוחות הביטחון, על היחס לשבויים ועל מחיר המאבק בטרור. הוא גם הוביל להקמת ועדות חקירה ולשינויים משמעותיים בנהלים הצבאיים.

50 שנה אחרי, אסון מעלות נותר פצע פתוח בזיכרון הישראלי. זיכרון כואב של ילדים שנקטפו בדמי צעירותם, של משפחות שכולות ושל חברה שלמה שחוותה טראומה קשה. סיפור שראוי להמשיך ולספר לדורות הבאים, בתקווה שביום אחד ייפסק מעגל האלימות והטרור.

הכתבה תגולל את אחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה וחוזרת לרגעי האימה כפי שחוותה אותם המדינה. טרור במעלות

 יום שלישי, 23:00 בלילה | 14 במאי 1974

המחבלים מסיירים ממזרח למעלות בכביש מספר 89. ליד המושב צוריאל הם מחליטים לבצע מארב. כשעובר לפניהם רכב המסיע נשים מקריית אתא, המחבלים פותחים עליו באש.

נוסעת אחת נהרגת מהירי והשאר נפצעים. הנהג שם פעמיו לעבר מושב אלקוש, שם דווח לרשויות על הירי. הסריקות אחר המפגעים באותו לילה לא מניבות ממצאים.

 יום רביעי, 03:00 לפנות בוקר | 15 במאי 1974 – יום הפיגוע במעלות

חוליית המחבלים מגיעה ליישוב מעלות. אנשיה נכנסים בתואנת שווא לבית משפחת כהן המתגוררת בעיירה, רוצחים את בני הזוג (האישה, פורטונה, נשאה ברחמה ילד) ואת בנם בן הארבע. בתם בת החמש ניצלת בנס, והתינוק בן השנה וחצי מוחבא בידי אימו במעשה אחרון של חמלה.

לאחר מכן ממשיכים המחבלים ברגל, פוגשים בעובר אורח ושואלים אותו כיצד מגיעים לבית הספר. משנענים ומתרצים, הם יורים בפועל הניקיון יעקב קדוש.

 04:00 לפנות בוקר | בה"ס 'נתיב מאיר'

"כל אחד מהמחבלים חגר חגורה ובה רימונים ומטעני נפץ. אחד מהם אמר לנו שיהודים הרגו את משפחתו, לכן הוא רוצה להתנקם ביהודים"

המחבלים מגיעים לבית הספר במחשבה שיארבו לתלמידים שיגיעו בבוקר, אך להפתעתם במבנה בית הספר לנים 102 תלמידים מצפת שנמצאים בטיול השנתי. המחבלים מתקרבים לביה"ס ושמים לב לשומר החמוש שישן בתוך אחת המכוניות בחוץ, לפי הנוהל. הם מעירים אותו, ומכריחים אותו באיומים לפתוח את דלתות בית הספר. המחבלים מעירים את המורים, התלמידים והתלמידות. צוות המורים נמלט מן הבניין ומשאיר את הילדים לחסדי המחבלים. הם מרכזים את כולם במסדרון שבקומה הראשונה בבית הספר.

במקביל, משחררים המחבלים ילד המוסר את דרישותיהם לכוחות הביטחון: שחרור 20 מחבריהם הכלואים בישראל. האולטימטום יפקע בשעה 18:00 באותו ערב.

 05:30 בבוקר | חצר הכניסה לביה"ס

אחת החובשות שהייתה לבת ערובה משוחררת בידי המחבלים אל כוחות הביטחון, לטובת העברת דרישות נוספות ובהן הדרישה למעורבות שגרירי צרפת ורומניה בישראל בעסקת שחרור האסירים.

  07:00 בבוקר | הרחובות הסובבים את בית הספר

שר הביטחון משה דיין מגיע למעלות בליווי סיירת מטכ"ל, ומנחה להתיש את המחבלים במשא ומתן ולא להיכנע לדרישותיהם. בתגובה למהלכיו של דיין, המחבלים מתחילים לירות באוויר ובתוך חדרים ריקים בבית הספר, כשהם מעמידים תלמידים לראווה בחלונות כדי לייצר לחץ להיכנע לדרישותיהם.

  11:45 ראש הממשלה גולדה מאיר מחליטה: אנו נקבל את דרישות המחבלים.

 14:00 על פי הוראת ראש הממשלה ובעקבות דרישת המחבלים, מודיעה ישראל במהדורת החדשות בשעה 14:00 כי ישראל הסכימה לקבל את התניות המחבלים לביצוע עסקת שחרור האסירים.

 14:00 בצהריים | ביה"ס 'נתיב מאיר', מעלות

צה"ל, בעזרת צלפים, מתחיל בכיתור הבניין ומתכונן לפריצה. סיירת מטכ"ל נערכים לביצוע פריצה לבית הספר בעצמם. ירי נורה על כוחותינו וחייל צה"ל נהרג בחילופי האש. 

 16:15 | הממשלה מחליטה למנות את דיין וגור לניהול הפריצה, במקביל להמשך המשא ומתן.

  17:15-16:15 | ביה"ס 'נתיב מאיר', מעלות "עליכם להזדרז! בשעה שש תקבלו 85 ילדים מתים!"

משא ומתן מתקיים במגפונים בין צה"ל ברחבת בית הספר למחבלים הצועקים את דרישותיהם מחלונות הכיתות. דיין מנסה למשוך זמן, המחבלים נעשים חסרי סבלנות.

 17:15 | ביה"ס 'נתיב מאיר', מעלות

"בשעה חמש הם נהיו עצבניים. אחד מהם, זה שלבש חולצה אדומה נראה לא מרוצה מהעניין ואמר לחבריו "אתם לקחתם אותי הנה בכוח. לא הייתי צריך לבוא איתכם. הסוף יהיה שיהרגו אותנו, יותר טוב שאנחנו נהרוג עכשיו את עצמנו!"

ניתן לצה"ל האישור לפעול ולפרוץ לבית הספר. האישור יורד בדרגים אל השטח אך לא עובר בצורה ברורה ומוסדרת לכל הכוח.

  17:25 | תחילת הקרב בבית הספר

"השלב האחרון בדרמה החל בשעה 5:25 אחה"צ בדיוק… באותו רגע נשמעו שתי יריות בודדות ומיד אחריהן צרורות בזה אחר זה, וכמה התפוצצויות אדירות.

"זה מתחיל", אמר אחד המפקדים – והורה לנהגי אמבולנס הצבאיים להניע את רכבם"

אש צלפים ראשונה נורת מרובה צה"ל לעבר כוח המחבלים. הכדור מחטיא את המחבל ורק פוצע אותו. הירייה מפתיעה את הלוחמים, ובתגובה הם מתחילים בפריצה לבית הספר ובהסתערות לתוך הבניין. כוחותינו משליכים רימון זרחן אל עבר המחבלים (למרות שלא ניתן אישור לכך), והעשן שנוצר חוסם את שדה הראייה ואת חדר המדרגות שהוביל לקומה הראשונה שבה הוחזקו בני הערובה. עקב הבלבול שהעשן יוצר בקרב הלוחמים הם ממשיכים ועולים קומה.

 17:30 | הילדים נסים על נפשם מתוך בית הספר

"פתאום התחילו לפוצץ רימונים. אני הייתי עם עוד שלוש בנות בחוץ ורצתי אל המקלחת בקומה הראשונה. בפנים היה מחנק ועשן מהתפוצצות הרימונים. פתחנו את הברז ושברנו את החלון, שייכנס אוויר. חיכינו במקלחת עד שהחלטנו לקפוץ מהחלון הצר של המקלחת. לפתע – ראינו חיילים של צה"ל במסדרון"

המחבלים מנצלים את הטעות של לוחמי צה"ל ופותחים באש רובים ורימונים לתוך קהל התלמידים שהיו מרוכזים בחלל הכיתה. התלמידים קופצים החוצה דרך חלונות ביה"ס בניסיון להימלט בהמולה ולהצליח להגיע לכוחות הישראליים.

  17:32 | הכוח מגיע לבני הערובה

"עוד בעיצומן של היריות החלו להגיע ראשוני הפצועים. הראשון – נער בן 17, כולו שותת דם. חלפו ארבע דקות ומובאת גופת נערה בת 16, שותתת דם מפגיעות רסיסי רימונים. פתאום התעוררה וקראה: "אני ניצלתי?" –והתעלפה בשנית"

לוחמי צה"ל עוקבים אחר קולות הירי ומגיעים לכיתה שבה מתבצע הטבח. לוחמי החוליה, בפיקודו של צביקה לבני, מנטרלים את שלושת המחבלים במקום. במקביל כוחות הצלה מתחילים לחלץ, למיין ולטפל בפצועים בשטח, תוך כדי המולת הקרב מסביב.

 יום רביעי | 22 במאי 1974

"במעלות רועדת האדמה. אין חשים בדבר אפילו כשניצבים אצל בית הספר 'נתיב מאיר', שצוותי טייחים, בנאים משפצים את חדרי כיתותיו הפגועים, והעין נתקלת בכתמי-הדם היבשים שעדיין לא נמחו"

תוצאות הפיגוע היו קשות ביותר והכאיבו ללב האומה עד היום. נוסף על 21 התלמידים שנהרגו בהשתלטות על בניין בית הספר, נפצעו עוד 68 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון.

למרות שבסופו של דבר ניצח צה"ל בקרב, עקב האובדן הכביר והאסון הכבד שנפל על קהילת מעלות נחשב מבצע החילוץ לאחד מכישלונות צה"ל הגדולים ביותר במלחמה כנגד הטרור. בעקבות המקרה הופקו לקחים חשובים לפעולות חילוץ עתידיות, והוקמו אגף הביטחון במשרד החינוך וישיבת ההסדר במעלות. העיירה השלווה מעלות מעולם לא התאוששה לגמרי מאותו בוקר שחור שנותר אחד הפיגועים הטראומטיים בתולדות המדינה גם 50 שנים אחרי.