היי קוראים לי אלי בוטבול, נשוי באושר לקרן יש לנו 3 ילדים מדהימים איתי, אייל ואופק .
אני במקור תושב מעלות , בגיל 10 עברתי למושב חוסן שבו אני מתגורר עד היום.
את דרכי המוזקלית התחלתי ממש במקרה , עד גיל 16 וחצי בערך כל עולמי היה כדורגל.
שיחקתי במעלות והקדשתי את כל זמני לכדורגל , אפילו נבחרנו לייצג את ישראל במכביה בצרפת
וזכינו במקום הראשון זו הייתה תקופה יפה מאוד . בגיל 16 וחצי בערך 2 חברים מהשכבה הביאו גיטרה לבית הספר
ובקשתי מהם ללמד אותי לנגן משהו קטן .
לא היה לי מושג שהרגע הזה ישנה את חיי לחלוטין כי מאותו רגע לא
יכולתי לעזוב את הגיטרה ,זאת הייתה אהבה ממבט ראשון . עזבתי את הכדורגל והתחלתי לשבת שעות , הכי מצחיק
זה שלא הייתה לי גיטרה והייתי הולך לחבר הכי טוב שלי מהמושב לקובי אפללו { זמר ויוצר } אני בטוח שכולכם מכירים אותו .
הייתי מתאמן על הגיטרה שלו , אני זוכר שקראו לגיטרה ברטה חה חה חה . באותה תקופה שמעתי מוזיקת רוק
לד זפלין ,דיפ פרפל , מטליקה , פינק פלויד ועוד המון הרכבים נפלאים . התחלתי לאט לאט ללמוד לנגן כל מיני שירים וסולואים שאהבתי .
אחרי שנה בערך שאני מנגן , ישבתי ערב אחד עם דוד שלי והוא השמיע לי את להקת הג'פסי קינגס ואני הוקסמתי ברמות שאני לא יכול להסביר , אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד לנגן את המוסיקה הזאת ואת כל סוגי הפריטות והטכניקות , רק תזכורת קטנה בתקופה הזאת לא היה יוטיוב וכל מה שיש היום.
התחלתי לשמוע אלבומים של הג'פסי קינגס ופשוט התאהבתי בסגנון , באותו זמן הכרתי את גיטריסט הפלמנקו האגדי paco de lucia שאני מאמין בלב שלם שהגיטרה הומצאה למענו .
כשראיתי אותו מנגן נשמטה לי הלסת , לא האמנתי שאפשר להוציא כל כך הרבה צלילים מכלי נגינה אחד . אחרי שקניתי דיסקים שלו ושמעתי אותם בלופ , הלכתי לחנות מוזיקה והזמנתי קלטות וידאו + חוברות מספרד חיכיתי 3 חודשים עד שהם הגיעו וברגע שהם הגיעו אני ומכשיר הוידאו { כן היה כזה מכשיר פעם } הפכנו להיות החברים הכי טובים :}
ישבתי שעות בחדר ולמדתי , אני חייב לציין שניגנתי בשביל הכיף, לא חשבתי שזה יהיה המקצוע שלי . בגיל 18 התגייסתי לגרעין נחל ובשירות נגנתי בכל הזדמנות , אחרי הצבא ירדתי לעבוד באילת והצטרפו עוד חברי ילדות
והיינו מנגנים המון ערבי קריוקי בלייב . אחרי שנה באילת נסעתי עם חבר יקר כפיר אוחיון לספרד לכמה חודשים שם הלכתי לשיעורים ולמדתי את סגנון הפלמנקו , כשחזרנו למעלות נפגשנו בערבים אני כפיר וקובי היינו מנגנים ושרים והתוצאה היא שהקמנו את להקת שימעונה
ושם התחיל המסע המוזקלי שלי .
אני לא רוצה להאריך יותר מידי אבל מתקופת שימעונה הנפלאה ועד היום הקמתי המון הרכבים , הופעתי במאות פרוייקטים
כתבתי מוזיקה להצגות ,הפקתי אלבומים , נפגשתי עם המון מוזקאים מוכשרים , לימדתי מאות תלמידים לנגן בגיטרה ולהנות .
ב2006 הוקמה תזמורת אלמוגרביה במעלות שהיא חלק חשוב בחיי , כבר 18 שנה אני נגן בתזמורת ומנהל במה
ויד ימינו של מנהל התזמורת מקס אבוטבול היקר. בשנת 2016 אף ניהלתי את התזמורת שנה אחת.
זכיתי ללוות כל כך הרבה אומנים במהלך השנים בעשרות פרוייקטים שונים { חנן בן ארי, ברי סחרוף, קובי עוז, דויד דאור, זהבה בן , מירי מסיקה, אביבה אבידן, מיה אברהם , בר צברי, שי צברי, גוסטו, קובי אפללו, ליאור אלמליח, חיים אוליאל , אבי טולדנו, שלמה יידוב , גיא זוארץ, שלמה גרוניך, ישי ריבו , עופר לוי ועוד רבים וטובים ….} עם התזמורת וגם באופן עצמאי.
במקביל הופעתי עם חומרים מקוריים שלי , בשנים האחרונות אני מופיע באופן קבוע עם זמר ויוצר מדהים "גוסטו"
שנתיים שלוש בערך לפני הקורונה התחיל לצוץ לי רעיון בראש שאני צריך להפיק מופע מיוחד שמספר את המסע המוסיקלי שלי לאורך השנים והגיטרה תהייה הסולנית .
ולמופע ייקראו The Journey – המסע.
הרעיון היה שהמופע ישלב בתוכו המון סגנונות מוזיקליים כמו פלמנקו , מוסיקה אנדלוסית , גאז , מוסיקת עולם כי בכל יצירה שאני כותב אני משלב כל מיני סגנונות אין לי משהו מוגדר – תמיד האמנתי שלהגדיר דברים זו טעות כי אז אתה סוגר לעצמך את רוח היצירה .
אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לבוא לקדמת הבמה , לקחת את כל הידע והניסיון ולקפוץ למים העמוקים , להיות בפרונט שזה דבר לא פשוט בכלל ודורש הרבה דברים חוץ מלנגן מעולה.
ידעתי שזה לא מופע רגיל , כי בארץ רגילים לראות תמיד זמר או זמרת והקהל הישראלי אוהב לשיר ובארצנו הקטנטונת אין כל כך במה להרכבים איסטרומנטלים שבהם כלי הנגינה הם הסולנים. אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי.
חייב לציין שמי שתומכת בי ומאמינה בי כל כך , זאת קרן אישתי האהובה והיקרה , בזכותה אני מצליח להגשים את עצמי כל כך הרבה שנים.
הרעיון המשיך לרוץ בראש , ואז הגיע הקורונה ששינתה את כל צורת החשיבה שלי, כי ראיתי איך העולם נעצר בשנייה והכל משתנה במהירות מטורפת ואין לך מושג מה יהיה בעוד רגע ואז החלטתי שזהו אני לא מחכה יותר ואני מתחיל להפוך את המחשבה למציאות .
התחלתי לגבש את הרעיון, נכנסתי לאולפן שלי , התחלתי לעבוד על כל מיני חומרים ישנים שכתבתי ,לעבד אותם מחדש וכמובן לכתוב חומרים חדשים , זה לקח לי זמן כי הייתי עסוק גם בפרוייקטים אחרים שהתחייבתי אליהם .
בכל אופן המופע היה אמור להיות 2 נגנים בהתחלה אני + נגן כלי הקשה
אבל תוך כדי עבודה שמעתי בראש שלי כל הזמן פסנתר והחלטתי שזה יהיה הכי נכון לצרף פסנתרן שיביא עוד עושר מוזקלי למופע .
פניתי ל 2 אנשים נפלאים ומוזיקאים מוכשרים מאוד , סיפרתי להם על הרעיון והחזון המוזיקלי והמקצועי שלי.
המזל האיר לי פנים וכך זכיתי ב 2 אנשים נפלאים ומוסיקאים מוכשרים בטרוף שהצטרפו אליי למסע והוסיפו לו ניחוחות ותבלנים נהדרים.
שי סיני וילוג'ני – פסנתרן מדהים ועומרי זיכרון – נגן כלי הקשה מהפנט .
התחלנו חזרות ופתאום אתה רואה איך המחשבה והדמיון הופכים למציאות , היצירות מקבלות חיים משלהם וזאת הרגשה מטורפת שלא ניתן להסביר במילים ,כל אומן יגיד לך שבחזרות קוראים דברים מדהימים והשאיפה תמיד היא להצליח להביא אותם אל הקהל הכי טוב שאפשר וברמה המקצועית הגבוהה ביותר.
המטרה שלי זה להביא את היופי של צלילי הגיטרה ואת היצירות שלי דרך המופע לכמה שיותר אנשים בארץ ובעולם
לרגש ולשמח אנשים בזכות המוסיקה שלי ולצבור חוויות כי זה הדבר היחיד שנשאר איתנו בסוף .
אז היום אני הכי שמח בעולם כי המופע מוכן ואחרי שעשינו מופע בכורה מוצלח מאוד לפני חודש וחצי
אני נרגש מאוד להזמין אתכם למופע נוסף שייערך
במושב מעונה במתנ"ס הקהילתי
בתאריך 3.7.2024 יום רביעי
פתיחת דלתות בשעה 20:00 תחילת הופעה בשעה 20:30
להזמנת כרטיסים דרך הביט למס' 0546655856
או במזומן ביום המופע.
ברכה והצלחה לכולם שנדע ימים שקטים ובטוחים אמן
לחיי המוסיקה.
